יש ביניכם אהבה גדולה, תקשורת כנה ופתוחה, אתם רוצים להיות יחד, לבנות חיים משותפים, שטוב בהם גם לכם וגם לילדים שלכם, שכיף, פשוט כיף להיות יחד כולם, האוירה נעימה, ואתם שמחים ורגועים בתא המשפחתי שיצרתם. 

אבל יש דבר אחד שמעיב עליכם, שגורם למתחים ביניכם, שעולה שוב ושוב בשיחות ביניכם, ואתם לא מצליחים למצוא את הדרך לנהל אותו יחד- זו השונות שיש ביניכם בתפיסות לגבי חינוך ילדים, ואיך נכון או לא נכון להציב גבולות.

והשונות הזו לא היתה עניין אם היא לא היתה משפיעה על החיים שלכם, או על החיים של הילדים שלכם. אבל היא משפיעה  והיא נוכחת בחייכם, בין אם אתם גרים יחד או לא. 

היא משפיעה על קבלת ההחלטות שלכם, על איכות החיים שלכם, על היומיום של שניכם. אי אפשר להתעלם ממנה, אי אפשר לטאטא אותה, היא אפילו טבעית.

השאלה איך חיים איתה? 

איך חיים ברוגע, בהרמוניה, בלי תחושה שמישהו מאיתנו מוותר על מה שחשוב לו, כשאנחנו לא מסכימים על הדרך להתנהל מול הילדים?

איך מצליחים גם לאפשר את השונות החינוכית לכל אחד מול ילדיו, כי לא נכון לבטל אותה, אבל גם למצוא דרך שבה יהיה נעים לחיות יחד, שבה גם הצרכים שלי, גם שלך, וגם של כל הילדים יתקיימו?

ובעיקר איך אנחנו מתנהלים כצוות מול השונות הזו?

כי אם לא נצליח אנחנו למצוא את הדרך לנהל יחד את החיים שלנו עם השונות בינינו טבין הילדים, לא נצליח להשאר יחד. או נשאר כועסים, מתוסכלים, מתרחקים.

השונות הזו תפגע בנו, בזוגיות שלנו, בחלומות שלנו, אם לא נלמד לנהל אותה. ואין סיבה, אין סיבה שכך יהיה.

אנחנו שני אנשים בוגרים, ייצרנו כבר כמה תוצאות מרחיקות לכת בחיינו, אין סיבה שלא נצליח גם הפעם לגשר על הפערים, לתת מקום לשונות, אבל גם סמכות הורית לבני הזוג מול הילדים  שלנו.

אין סיבה שלא נחיה בתחושה שאנחנו מצליחים גם לשמור על טובת הילדים שלנו וגם על טובת הזוגיות, ונוכל להתקדם יחד, לקבל החלטות, ולבסס את המשפחה המשולבת המגובשת שלנו.

זה לחיות יחד בבטחון ובשקט פנימי, בהרגשה שאנחנו בסדר גם כזוג וגם כהורים, אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים, ואנחנו צוות מנצח.

ואז זה עובד! אנחנו זוג ומשפחה משולבת בקלות, בפשטות, בטבעיות.