דיברנו על החוק השני בזוגיות – כבד את מפת העולם של כל אדם
ואז היא אמרה:
"אני מרגישה שאם אני אקבל את מפת העולם שלו, ואתן לה לגיטימציה,
אז הסכר יפרץ, המצב רק ידרדר והוא ינצל את זה לרעה.
מעכשיו במקום לשים גבולות לילדה שלו,
הוא יצפה ממני שאני אבין אותה, שאני אבטל את עצמי
ואותר על הערכים שלי, ועל כל מה שחשוב לי, רק בשביל לרצות אותה
ולזה אני לא מוכנה! עד כאן!"
בני זוג רבים בפרק ב, חווים את התחושה הזו,
כל אחד בעוצמה שונה, ובכל זוגיות יש את ההקשר הספציפי שבו זה קורה,
ועדין כשזה קורה לנו,
ישנה תחושה כבדה של תסכול, של חוסר האונים ושל תקיעות שרק הולכת ומחריפה.
המחשבה הזו שאם אנחנו נקבל את מפת העולם של בני הזוג כאמת
זה יצמצם או יבטל את האמת שלנו, היא טעות מהותית.
הטעות נובעת מטשטוש או בלבול בין קבלה להסכמה,
או במילים אחרות בין אמפטיה להזדהות
ההבחנה בין 2 הקטבים הללו היא קריטית.
הזוגיות שלנו בנויה על היותנו שניים
2 אנשים נפרדים – 2 מפות עולם נבדלות ושונות זו מזו
החוק השני של הזוגיות קובע,
שאני יכול ומחויב להכיר בעולמו הפנימי של בן הזוג,
באמונות שלו, בהנחות המוצא שלו על העולם,
בתגובות שלו לדברים שהוא חווה
במפה הפנימית שלו ובעולם הערכים שלו,
בעוד שעולם האמונות והחוויות והתגובות שלי יכול להיות שונה לחלוטין.
החוק השני דורש ממני להכיר את עולמו של בן הזוג,
ובמקביל הוא מחייב אותי להנכיח את עולמי שלי.
פעמים רבות אנחנו מצפים מבני הזוג להזדהות, להסכמה, לתחושות משותפות,
כשזה קורה, החוויה בהחלט נעימה ומקרבת ומרגשת
וזו בהחלט חלק ממערכת יחסים נפלאה
ויחד עם זאת חשוב שעקרון ההפרדה ישמר,
מפת העולם שלנו נפרדת ושונה
אנחנו מחויבים זה לזה שהזוגיות לא תצמצם את מי שאנחנו,
ולא תבטל את האמונות של מי מאיתנו.
אלא להיפך,
שנזכור שהמפה שלנו, שמתארת במדויק את האמת שלנו, היא רק חלק אחד של המציאות.
שנקבל שהמפה של בני הזוג, מתארת בצורה מדויקת את אותה המציאות, רק בצורה שונה.
שנדע לאפשר למערכת היחסים שלנו להרחיב את מפת העולם שלנו.
שנאפשר סקרנות כלפי המחלוקות במקום התנגדות לעצם קיומן.
היא יצאה מהפגישה עם התחייבות לקיים את החוק השני –
להיות אמפטית לתגובות שלו כלפי הילדה, ולשחרר את התחושות שלה שהאמפטיה מתפרשת כסוג של כניעה או ויתור על הערכים שלה.
כשהם חזרו אחרי שבוע, שאלתי אותו מה השתנה?
אז הוא אמר לי בכנות: אני עדין לא מצליח להציב גבולות לילדה.
וקשה לי מאוד עם זה שאני יודע כמה ההתנהגות שלי פוגעת וכואבת לה.
אבל בפעם הראשונה, אני מרגיש חופשי לבקש ממנה עזרה
השבוע אני באתי אליה, וביקשתי לשמוע איך היא עושה את זה מול הבנות שלה
ואז היא הוסיפה בחיוך: וכשהוא שאל אותי איך אני מצליחה?
הרשיתי לעצמי לשתף אותו בכנות עד כמה זה קשה גם לי, ואיך בכל זאת אני עושה את זה
ואני חושבת שזו הפעם הראשונה שהוא הקשיב לי 😊
אמיתי וגלית