טיפ 1 לזוגיות בפרק ב'

אני אתחיל הפעם מהסוף.

יש אמירות בזוגיות פרק ב' שפשוט כדאי מאוד להימנע מלהגיד אותם.
בין אם מתכוונים לכך, וגם אם לא,

בין אם נאמרים ברגע של כעס, וגם אם נאמרים מתוך שיקול דעת ובשליטה.
אילו המשפטים האילו, שאף אחד מאיתנו כהורים לילדים לא מסוגל לשמוע:
"אתה לא אבא טוב" ,"את לא אמא טובה",
"
אתה לא יודע להיות אבא", "את אמא גרועה".

אני מניחה שלחלקכם, הדברים האילו מעוררים התנגדות.
אולי אתם אומרים לעצמכם:
"ברור שעדיף שלא הייתי אומר/ת, אבל מה לעשות שזה המצב. בואי אלינו הביתה ליום אחד, תראי איך היא/הוא מדבר/ת,
מתנהג/ת, מחנכ/ת, מתמודד/ת עם הילדים שלה, ותביני"

אז בואו נפרק כמה מוקשים:
זה בסדר שיש לנו דיעה שונה על חינוך, הורות וגידול ילדים, זה בסדר שיש לנו תפיסות שונות, אבל האם זה אומר שמי לא חושב בדיוק כמונו הוא "הורה לא טוב?"

אם אני חושב שלהמשיך לעזור לילדים שלי גם כשהם גדולים – בכסף, בפגישות מחוץ לבית, גם כשהם מסרבים להכיר בחיים החדשים שלי, ובת הזוג שלי חושבת אחרת– זה אומר שאני אבא לא טוב?

אם אני חושבת שלא נכון להעניש את הבן שלי כי דיבר אליי ככה, והוא חושב אחרת – זה אומר שאני לא אמא טובה? שאני לא מבינה כלום בחינוך וגידול ילדים?

איך יכול להיות שדעתינו על איך בני הזוג שלנו "צריכים להיות הורים" של הילדים שלהם, היא הקובעת?
עד כדי כך שנרשה לעצמינו פעמים לבקר, לשפוט, לפגוע ולזלזל בהורות שלהם.

אז נכון כולנו מכירים את אדלר, כולנו קראנו ספרים, היינו בסדנאות , שמענו הרצאות
האם זה נותן לנו את המנדט להחליט בשביל בני הזוג שלנו, איך הם צריכים להתנהג מול הילדים שלהם?

הלא הורות היא לא "מדע מדוייק", היא מערכת יחסים שמתפתחת בין ההורה לילד שלו,  והיא ייחודית להם.
מה שנכון לי ולילדיי ,לא נכון לו/ה ולילדיה.

יכול להיות שיש לנו דיעה כמתבוננים מהצד על ההורות של בני הזוג שלנו, אבל זוהי רק דעתינו, היא אינה האמת, והיא לעולם לא יכולה להיות האמת, כי הורות היא חיבור רגשי, קשר ללא מילים, ואינטואיציה שיש רק להורה מול ילדיו הביולוגים.

אם ככה תשאלו,
אז האם אסור לנו להגיד לבני הזוג שלנו את דעתינו על ההורות שלהם?
ואם אנחנו רואים שהם "עושים טעויות", שאפילו משפיעות על החיים שלנו ושל הילדים שלנו, אז לשתוק?
"כן, אני חושב שהיא אמא לא טובה כי היא מתנהגת בצורה לא נכונה. אני מבין שזו רק דעתי, אבל למה שלא אומר אותה?" ולהיפך.

לפני שאענה על כך אני רוצה לשאול אתכם:
האם אפשר בכלל להגיד על הורה שהוא "לא טוב"?
בהשוואה למה? בהשוואה למי?
בהשוואה להורה אחר של הילד הזה?
האם יש לילד הזה אמא אחרת, האם יש לו אבא אחר?
איך בכלל אפשר להשוות בין הורה להורה, אם כל מערכת יחסים בין ילד להורה שלו, היא ייחודית ואין שנייה לה?

יותר מזה,
האם משרת אתכם להגיד לבני הזוג שלכם שהם הורים לא טובים?
האם זה מקדם במשהו את הקשר שלכם?

האם זה תורם לתחושת הערך של בני הזוג שלכם, להרגשה שלהם?

צריך לזכור, הורות היא נושא מורכב, היא בנשמתו ובנפשו של כל הורה.
כולנו כהורים משקיעים כל כך הרבה בללמוד להיות הורים,ואנחנו עושים את זה הכי טוב שאנחנו יכולים.

הורות בפרק ב' היא מורכבת עוד יותר, כי בנוסף לשאלות שיש לנו כהורים –  האם אני עושה נכון, האם אני בסדר,
מתווספים ייסורי מצפון ורגשות אשם.

מהמקום הזה, שבו שנינו מכירים את התחושות המייסרות האילו, מי יותר ומי פחות האם אין התפקיד שלנו כבני זוג, הוא להיות סביבה תומכת אחד של השניי/ה?

דווקא בתוך המורכבות של פרק ב', מה שאנחנו הכי צריכים מבני הזוג שלנו היא תמיכה, הכרה ופירגון להורים שאנחנו,
כי זו הנקודה הכואבת ביותר בחיים החדשים שלנו – הפחד מהמחיר שהילדים שלנו ישלמו על הבחירה שלנו, והפחד היותר גדול, שהם כבר לא יהיו חלק מחיינו.

הלא בתחושה הפנימית, והרבה פעמים הלא מודעת שלנו, פרק ב' מעמיד את ההורות שלנו בפני מבחן.
הבטחון ההורי שלנו מתערער, אנחנו כל כך חרדים לקשר בינינו וכין הילדים שלנו,
והדבר האחרון שאנחנו צריכים לשמוע זה שאנחנו הורים לא טובים.

אנחנו זקוקים למישהו שיעצים אותנו, שיגיד לנו שאנחנו בסדר, שיאהב אותנו, שיעריך אותנו כהורים – ואם זה לא בן/בת הזוג שלנו אז מי כן?

אתם מבינים את האבסורד?
שנינו מתמודדים מול אבדן הבטחון ההורי, מול החששות שלא נהיה ההורים המעצימים והמשמעותיים בחיי ילדינו, ובמקום לתמוך אחד בשני בהתמודדות, אנחנו "מורידים" עוד יותר אחד את הבטחון של השני.

לכאורה אנחנו עושים זאת מתוך "כוונה טובה"  אבל הכוונה הזו לא מתממשת.
להגיד לבן/ת הזוג שלנו שהוא "הורה לא טוב", אין בכך משום העצמה, תרומה או קידום הזוגיות,  וכמו שאמרנו זו גם לא בהכרח האמת,כי מי מחליט מהו הורה טוב לילדים שלי?

אז תשאלו, איך בכל זאת מביעים את דעתינו מול בני הזוג שלנו על נושאים שקשורים להורות?
זה פשוט: מדברים.

רק לא ממקום של "אני יודע/ת מה נכון ואין אפשרות אחרת".
גם לא ממקום ש"אני יודע/ת מהי הורות נכונה בכלל ועבורך בפרט, ואני  רק אחשוב איך לנסח את זה בצורה רגישה ולא שיפוטית"
אלא ממקום שבו אנחנו באמת מבינים שאין דרך אחת, אין אמת אחת נכונה בהורות, ואין נכון ולא נכון.

במילים אחרות,
אנחנו צריכים לשנות את הגישה הבסיסית ביותר שלנו בזוגיות פרק ב', ולבחור מחדש.
לבחור לסמוך על בני הזוג שלנו, להוקיר את האינטואיציה ההורית שלהם, ולדעת בידיעה ברורה שהם ההורים הכי טובים, מעצם היותם ההורים היחידים לילדיהם.

כזו תהיה הגישה שלנו נוכל לדבר על הכל, וממילא גם לא יעלה הצורך לומר את המשפטים, שאף הורה לא יכול לשמוע, ולא מקדמים את החיים שלנו יחד במילימטר : "אתה אבא לא טוב", "את לא אמא  טובה".

כך או אחרת, גם אם עדיין אם קשה לכם לעשות את הבחירה, שבה אתם ממש יודעים שבני הזוג שלהם הם ההורים הכי טובים לילדים שלהם, ואין אפשרות אחרת, אז:
א. אני מזמינה אתכם לעשות עבודה עם עצמכם, לבד וביחד.
ב. קבלו החלטה שיש מילים ומשפטים שפשוט לא אומרים יותר. למה? ככה והתוצאה? תקשורת אפקטיבית, מקדמת ומעצימה.

ב 22.02 אנחנו נפגשים להרצאה ייחודית להורים ובני זוג בפרק ב',
שבה אנחנו מביאים אליכם, כלים, טיפים ודוגמאות, בכדי שתוכלו ליצור את מציאות החיים הטובה, המאושרת והרגועה, עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

לפרטים ולהרשמה להרצאה:
>>>זוגיות בפרק ב' – לנצח את הקשיים!

נשמח לראות אתכם 🙂

בהצלחה, והרבה אהבה ממני אליכם.
גלית הלר